בוגרות ובוגרים יקרים

תהליך יצירה הוא מסע שמתאפיין לא פעם במשברים גדולים.
מאז ה7 באוקטובר כולנו חיים במשבר גדול, בהפרעה שעוד לא מצאו לה שם, דו קוטביות לאומית או הפרעת אישיות חציונית שכולנו נמצאים בה. דיסוננס קיצוני שמשייט בין כאב ועצב אינסופי ובין המשכיותם של החיים, רגעים פשוטים של שגרה ואפילו שמחה והתרגשות.
גם בבית הספר, אנו נעים בין הקטבים שבין ייאוש ותקווה ומנסים להיאחז בכל הכוח בעוצמה של העשייה, ביצירה, באחיזה בשפיות, באופטימי, תוך התמודדות עם קשיים אדירים, עצב תהומי על קרובים שאיבדנו, האתגר שבחיים משותפים עם אנשים שונים מאתנו, הכלה של מורכבות וכעס, חוסר וודאות ובתוך כל זה- להצליח לייצר את ההפרדות ולמצוא את המעיין של היצירה, את תחושת המשמעות והטעם.
כולנו שבורי לב בתפקוד גבוה.
מפרוץ המלחמה קהילת בית הספר, התגלתה בעוצמתה המרגשת. מההתגייסות של קהילת המורים כבר בימים הראשונים לישיבות חשיבה תכופות, ושמירה על קשר אישי עם כל התלמידים, מההתגייסות של הבוגרים והסטודנטים למיזם הקולנוע הנודד שהקמנו, שהקרין סרטים למפונים, וסיפק נחמה רגעית מהכאב, דרך פתיחת בזק של בתי הקולנוע בבית הספר לטובת משפחות שפונו והגיעו לירושלים ושגרת הרצאות און ליין שהיוותה תזכורת לאהבה המשותפת של כולנו לקולנוע.
ההחלטה לפתוח את הלימודים לוותה בהרבה התלבטויות. בסופו של דבר מה שהכריע היה שיחת זום עם מנהלת בית הספר לקולנוע בקייב, אוקראינה. המסר שלה היה פשוט וברור- keep on going.
שבר בעברית הוא גם שפע. המשבר מוציא אותנו מהמובנות מאליה ומכריח אתנו לחזור לשאלות הבסיס של הקיום ולהטיל בהן ספק. המשבר מחדד את מה שחשוב, את מה שהכרחי. כשמשהו נשבר, בין הסדקים מתגלה האור של הצעד הבא. כלים חייבים להישבר כדי ליצור כלים חדשים.
בוגרות ובוגרי מחזור ל' של המסלול המלא ומחזור כ"ג של מסלול תסריטאות:
מהלך לימודיכם היה עמוס במשברים, ולא רק אלו הפנימיים שמאפיינים את תהליך היצירה, אלא משברים אובייקטיביים שאינם קשורים אליכם...החל ממגיפה עולמית, דרך מהפיכה משפטית ועד מלחמה אכזרית. ובמהלך כל זה גם עברתם עם בית הספר למשכנו החדש.
תודתי העמוקה לכל מי שליווה אתכם במהלך שנות הלימודים. תודה לראשי המסלולים: ראש המסלול המלא וסגנית המנהלת שיר שושני וראש מסלול תסריטאות צביקה קרצנר תודה לצוות בית הספר הנפלא, למורות והמורים, החונכות, החונכים וכל מי שסייע בהכוונה, בעצה או במילה טובה שהייתם זקוקים לה.
אתם יוצאים עכשיו לעולם, כבוגרי ובוגרות סם שפיגל ומצטרפים לקהילה משובחת של יוצרות ויוצרים שמרכיבים את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית, ומביאים אליה כישרונות מלאי חוכמה ותשוקה לקולנוע. אבל אתם עושים זאת באחת התקופות הקשות שידענו. התעשייה, המדינה ובמובנים רבים העולם כולו.
דווקא ברגעים קשים אנחנו צריכים לזכור שהתרבות והיצירה הן העוגן של הציוויליזציה, המצפן של התודעה האנושית.
התפקיד של אומנים ויוצרים בחברה הוא להיות שומרי הסף של האמת, ללכת לפני המחנה, להתוות דרך. חדשה. שנמצאת מחוץ לקונצנזוס. לא רק להציע נחמה, אלא לשאול שאלות קשות.
לכן, האחריות שלנו כיוצרים היא להצליח לחשוף את המורכבות ולגלות את הניואנסים. כי בניואנסים מצויה האנושיות ועל האנושיות אנחנו צריכים להילחם בחירוף נפש.
אז אני דורשת מכם- תיקחו אחריות, תבינו את יכולת ההשפעה שיש לכם כבנות ובני אדם וכמספרי סיפורים- בוראי מציאות. במילים, ובכל הכלים הקולנועיים שרכשתם במהלך הלימודים. וכן, אני מאמינה שהקולנוע והטלוויזיה יכולים לברוא את העתיד, שזה בידיים שלנו לקחת אחריות על הסיפור.
אז האחריות שלי היא לבקש מכם להבין את זה. ויש בי תקווה ואמונה שיש בכם אומץ לב לחולל שינוי.
תודה רבה.