במתנ"ס קהילתי בשכונת יפו ג', מילי נחמני (29) ואוריאל אבן (31) נפגשים בסדנה למכורים למין. מילי היא מכורה לשעבר, שנגמלה בסדנה, וכעת חונכת אחרים. אוריאל הוא מתכנת שנשלח מטעם העבודה אל זרועותיה של מילי לאחר שנתפס מאונן בעבודה, פעמיים. יחסו אל הסדנה ציני. הוא לא מבין מה הבעיה בפעולה שגורמת לנו עונג. בניגוד לאוריאל, מילי חדורת מוטיבציה. היא מנהלת חנות בגדים יד שנייה, משקיעה במערכי שיעור לסדנה ומנקה בימי שישי את הדירה שלה ושל אהבת חייה זה שש שנים, אלמוג אבידן (35). הוא זה ששלח את מילי לסדנת גמילה בתחילת הזוגיות, ומאז היא חיה חיי שקר. אלמוג שוכר עבור מילי חנות בגדים, מסיע אותה ממקום למקום, מכסה אותה בלילה ונושק לה כשהיא מתעוררת לעוד יום תחת המעקב ההדוק שלו. אחת לחודש אלמוג מרשה למילי לבלות לבדה אחרי חצות. באותם לילות היא מגשימה את כל פחדיו. אם מישהו יגלה, היא תאבד את החנות ואת תפקידה בסדנה, שמעניק לה את מה שהחיים לא העניקו: אמפתיה. אוריאל לא זקוק לאמפתיה, אבל החיבוק שמילי נותנת לו לפני הפגישה הראשונה מוביל אותו לשירותים. כמה רגעים אחר־כך, מילי פותחת את דלת התא, וגורמת לפציעה חמורה באיבר המין של אריאל. לפגישות הבאות כמו "ארץ, עיר, טראומה, פחד, חלום שלא התגשם, אובססיה, צבע" ו"1־2־3 הוא יגיע עם קרע במפשעה וייאלץ להתמסר למשחקים שהיא ממציאה, איפה פגעו בי". ברגע של כנות אוריאל מתוודה על חייו בצל אמו הרודנית, שנפטרה באחרונה ממחלה קשה. מילי מתוודה שלא נגמלה מעולם. תגובתו של אוריאל מפתיעה: הוא חש מרומה ורוצה לחשוף את שקריה. מילי מנסה להגיע איתו לפשרה – שחרור מוקדם מהסדנה עם אישור חתום לעבודה תמורת שמירה על סודה. אוריאל עומד בצומת דרכים מוסרית, וכך גם מילי.