דני (23) היא בטלנית חסרת מעוף. כבר שנים היא צפה בתוך מסגרות מוכתבות מראש וקשר נוח מדי עם איתי (23), בן זוגה זה חצי עשור. אבל כעת היא עומדת להפוך לסטודנטית. הסיבה היחידה שבגללה נרשמה ללימודים היא שאיתי התקבל לתוכנית מצטיינים בשם "קולאז'" או "פסיפס" (היא לא בטוחה) באוניברסיטת חיפה. לפיכך, דני הופכת לסטודנטית מן המניין בחוג לבי.איי כללי. לא נורא.

אלא שביום הראשון ללימודים, בפקק שנוצר בשער הכניסה, איתי נפרד ממנה. נמאס לו שהיא פשוט הולכת אחריו. זה כנראה הדבר שהכי מפריע לו בדני – שאין לה משהו משל עצמה.

כבר בפתיחת הלימודים עוברת דני את כל שלבי האבל, וברצף של טעויות היא מידרדרת להרמת הכוסית של אגודת הסטודנטים. אבודה ושיכורה מבירה של פתיחת שנה, ומתוך הכאב הפרטי שלה, דני פוצחת בנאום חוצב להבות ומיד מסתמנת כמועמדת המובילה לתפקיד שבדיוק נפתח – הדובר/ת החדש/ה של אגודת הסטודנטים.

התפקיד לא נפתח סתם. אליעד (27), יו"ר האגודה, לא מוצא את ידיו ורגליו ובטוח שכל השאר אשמים בזה. הוא יודע שבבחירות שיתקיימו בסוף הסמסטר יש סיכוי גדול שהאגודה המבולגנת תוחלף בגוף מתחרה, ואין לו יותר מדי מה לעשות עם זה. יוסוף הדרמטי (25), אחראי משרד התרבות, ירדן (22), שמופקדת על משרד המעורבות החברתית ומאמינה בשינוי עולם, הם וכל שאר העובדים – כולם ייאלצו לעזוב את תפקידם.

ועכשיו כל העיניים נשואות בתקווה אל דני. סוף־סוף, ובלי להתכוון, יש לה משהו משלה – אבל היא תצטרך לעבוד קשה כדי להוכיח את עצמה. כעת נותר לברר אם היא בכלל רוצה.