בה"ד 1, בסיס ההדרכה להכשרת קצינים בצה"ל. כור ההיתוך שאליו מגיעים מיטב בחורינו כדי לעבור בישול בחול, זיעה והרבה מלח הארץ ולהפוך למפקדים הטובים ביותר שהם יכולים להיות. לפחות זה מה ששטיין חושב.

שטיין (20) חשב שילך לו טוב. הוא תמיד ידע שיהיה קצין, כי זה מה שאנשים כמוהו (פטריוטים אשכנזים שמתגייסים לקרבי) עושים. מבחינתו, הוא נולד לזה. אך המציאות פחות מתיישרת עם האבחנה הזאת. למרות המוטיבציה הגבוהה שלו הוא מתקשה בריצות ובניווטים, וברגע שהוא מאבד ציוד לחימה מיוחד הוא נעשה מועמד להדחה. וגם בהדחה הוא נכשל – במקום לשאת את הנאום חוצב הלהבות שתִכנן הוא נשבר ופורץ בבכי בפני מולה (26), מפקד הפלוגה הנערץ, ובכר (23), מפקד הצוות הסאדיסט. המצב, איך לומר, בקאנטים. ואז נשמעת ירייה.

בשירותים מתגלה גופתו של מיכאלייב (20). מיכאלייב היה הרבה דברים: החייל המצטיין של הפלוגה, גיי לא מתנצל בסביבה המאצ'ואיסטית של בה"ד 1 והחבר הכי טוב של שטיין מהיום הראשון של הטירונות. שטיין לא מאמין שהוא התאבד. מיכאלייב היה המודל לחיקוי שלו, כל מה שרצה להיות ולא הצליח. נוסף לכך, שטיין הכיר אותו באמת. איך יכול להיות שהוא לא שם לב בזמן?

חקירת מצ"ח מובילה להאשמת בכר, מפקד הצוות, בהתעללות שהובילה להתאבדות. שטיין, בינתיים, מנצל את השהיית הליך ההדחה ויוצא למסע חקירה עצמאי. הכלל המנחה: מיכאלייב לא היה בוחר להתאבד, ויש מספיק חשודים פוטנציאליים עם אינטרס לפגוע בו. במקום כל כך תחרותי ומאצ'ואיסטי, מי יכול לרצות לפגוע בגיי מצטיין? מתברר שכולם.